חוק 9 החודשים: מה קורה כשעובד קבלן מגיע לתשעה חודשים אצלכם

החוק מבחין בין שני גורמים. קבלן כוח האדם הוא המעסיק הרשמי: הוא משלם שכר, מפריש לפנסיה ולביטוח לאומי. המעסיק בפועל הוא העסק שאצלו העובד עובד ושמנהל אותו ביום-יום: המפעל, המחסן, המטבח. סעיף 12א מדבר על הקשר בין העובד לבין המעסיק בפועל, ולכן הספירה מתחילה מהיום הראשון של העובד אצלכם, לא מהיום שהתחיל לעבוד אצל הקבלן.

החוק מוציא מהכלל שני מקרים מוגדרים:

1. תפקידי מחשוב: תחזוקה, פיתוח והטמעה של מערכות מחשוב (סעיף 13א).
2. עובדים זרים בענף הבניין של קבלן שמחזיק בהיתר מתאים (סעיף 12א(ה)).

חשוב גם להבין מה הסעיף לא מכסה. הוא עוסק בעובדים של קבלן כוח אדם. קבלן שירות, למשל חברת ניקיון שמספקת שירות ניקיון מוגמר ומנהלת את העובדים בעצמה, הוא מודל אחר, והסעיף מנוסח על קבלני כוח אדם בלבד. על ההבדל בין שני המודלים כתבנו במאמר קבלן כוח אדם מול קבלן שירות.

תשעה חודשים עוברים מהר כשהמשמרות רצות. כדאי לסמן ביומן את החודש השביעי של כל עובד קבלן ולשאול שאלה אחת: האם התפקיד הזה קבוע?

1. אם התפקיד קבוע והעובד טוב, קליטה ישירה היא בדרך כלל הצעד הטבעי. אתם כבר מכירים את העובד, והוותק שלו יעבור איתו בכל מקרה.
2. אם הצורך זמני (עונה, פרויקט, תגבור לפני חגים), תכננו מראש את מועד סיום ההצבה כך שיתאים לצורך עצמו.
3. אם אתם צריכים תוצאה ולא ידיים, למשל ניקיון שוטף של המפעל, בדקו אם קבלן שירות מורשה בתחום הניקיון מתאים יותר מהצבת עובדים.

לפני החלטה שנוגעת לסיום העסקה של עובד ספציפי סמוך לתום התקופה, כדאי להתייעץ עם עורך דין לדיני עבודה. בתי הדין בוחנים מקרים כאלה לגופם.